תוכן עניינים:
מחזיקי אגרות החוב ובעלי המניות מייצגים יחידים ומוסדות שנתנו כסף לחברה תמורת איזושהי אינטרס כלכלי. למרות ששתי הקבוצות רוצות שהחברה תישאר ממותגת, מחזיקי האג"ח ובעלי המניות מרוויחים רווחים באופן שונה ונוטים להיות בעלי אינטרסים מנוגדים.
מחזיקי אגרות חוב
בעל אג "ח הינו יחיד או מוסד שבבעלותו איגרות חוב של חברה מסוימת. אג"ח הן בעיקרו הלוואות שהונפקו לחברה מבעל האג"ח. בעל האג"ח נושא מזומנים לעסק בתמורה ל סכום פירעון קבוע מראש כאשר איגרת החוב מתבגרת. בהתאם לתנאי האג"ח, מחזיק האג"ח גם עשוי לקבל ריבית תשלומים לפני איגרות החוב מבשיל.
למחזיקי אגרות החוב יש וותק גבוה יותר מבעלי המניות במקרה שהחברה מכריזה על פשיטת רגל או מחוסלת. כלומר, החברה צריכה להחזיר את התחייבויותיה למחזיקי האג"ח לפני שהיא מפצה את בעלי המניות.
בעלי המניות
מלאי מייצג יחידות בעלות. אנשים ומוסדות המחליפים מזומנים ליחידות מלאי הופכים לבעלים חלקית של חברה. בניגוד לאג"ח, למלאי אין תאריך פירעון ויש ללא תשלום במזומן מובטחת לקנות מניות. עם זאת, חברה יכולה להנפיק דיבידנדים תקופתיים לבעלי המניות. אם החברה תמשיך לבצע ביצועים טובים, מחירי המניות יעלו ובבעלי המניות יקבלו הזדמנות למכור יחידות מלאי במחיר גבוה יותר ממה ששילמו עבורו.
בעל המניות - סכסוך מחזיקי המניות
לא מחזיקי האג"ח ולא בעלי המניות רוצים לראות חברה נכשלת. עם זאת, שתי הקבוצות נוטות לקבל דעות שונות לגבי סיכונים אסטרטגיים ומדיניות פיננסית שהחברה מבצעת. הפוליסות היוצרות עושר לבעלי המניות יכולות לסכן את השקעותיהם של מחזיקי האג"ח ולהיפך.
כל עוד החברה נשארת ממס, מחזיקי האג"ח לקבל תשלום קבוע כאשר האג"ח מתבגר. כלומר, לבעלי האג"ח אין תמריץ לראות שהחברה לוקחת סיכונים גדולים העלולים לסכן את היציבות הפיננסית. בעלי המניות, לעומת זאת, להרוויח כסף כאשר הערך של החברה עולה. בגלל זה, בעלי המניות לעתים קרובות דוחפים את החברה לקחת סיכונים גדולים יותר לקצור תגמול כספי גדול יותר. בעלי המניות גם נהנים כאשר הדירקטורים מנפיקים תשלומי דיבידנד, בעוד שבבעלי האג"ח לא. ניגוד אינטרסים זה עלול לגרום למתח בין שתי הקבוצות.