תוכן עניינים:
מסים ישירים הם אלה ששולמו ישירות לסוכנות האיסוף, כגון מס הכנסה או מועצת מס מדינה. הם שונים ממסים עקיפים בכך שאין צד שלישי העובר את המס על (כמו במקרה של מס מכירה, למשל). זה עושה אותם פשוט יותר מאשר מסים עקיפים, שכן ישויות פחות מעורבים ואת כספי המס לנסוע נקודות פחות לפני שהגיעו ליעדם. מיסוי ישיר מספק הטבות מוחשיות, אבל כמה חסרונות גם כן.
שקיפות
מסים ישירים הם מסים שקופים, כלומר, אדם משלם יודע בדיוק כמה נלקח ובאיזו סוכנות ספציפית זה הולך. זה הופך את סוכנות המסים יותר דין וחשבון על מי הוא מסים, שכן משלם המסים לא צריך לעקוב אחר שביל דרך כל צד שלישי. בנוסף, היא מאפשרת למשלם המסים להתייחס לאי-התאמות ביתר קלות, שכן הוא יכול לזהות אותן באמצעות רשומותיו שלו ולהצביע עליהן אל סוכנות האיסוף.
פרוגרסיבי
המסים הישירים נוטים להיות פרוגרסיביים יותר, בכך שהסכומים מדורגים כך שישקפו את הכנסתו של האדם. מי שעובד ברמת העוני, למשל, משלם אחוז קטן יותר מהכנסותיו ממסים ממיליונר. מסים עקיפים, כגון מסים, משלמים את כולם באותה כמות, שאוכלת אחוז גבוה יותר מהכנסה של העניים מאשר ההכנסה של אדם עשיר. זה נכון במיוחד במקרה של יסודות כגון מצרכים או בנזין, אשר כל אחד צריך לתפקד בחברה.
הוצאה
חסרון בולט של מסים ישירים הוא שהם עולים יותר על ניהול מאשר מסים עקיפים. עם מס עקיף, הממשלה צריכה רק לחייב את צד שלישי, כגון עסק במקרה של מסים. מס הכנסה ישיר, לעומת זאת, פירושו לעתים קרובות לחייב אוכלוסייה שלמה, במקום רק אחוז מהם. זה מתרגם שעות אדם יותר נדרש כדי לאסוף את המס, ניירת יותר כדי לעקוב אחר זה יותר מקום (הן המחשב ומעשית) כדי בית זה.
תמריץ
מסים ישירים נוטים גם להרתיע משלמי המסים מחיסכון והשקעה. כאשר משלמים מסים ישירות, אין לצרכן סיבה שלא להשתמש בשארית כספו לרכישות. מסים עקיפים, לעומת זאת, עשויים להיות מצורפים למוצרי צריכה, והמחיר הגבוה עשוי לעודד את הצרכנים לדחות את רכישתם ולשמור את כספם. ממשלות יכולות להשתמש בכך כדי לעודד את אזרחיה לאמץ פרקטיקות מסוימות, ובתוך כך לסייע בשמירה על בריאות המדינה.