תוכן עניינים:
לפני שכתבתי ואימנתי במשרה מלאה, הייתי מגייסת. אני ביליתי את ימי עבודה עבור סוכנות שהיה איש באמצע בין המועמדים מחפשים עבודה לבין 500 החברות Fortune מחפש לשכור אותם.
זה היה תפקיד זה לימד אותי הרבה על איך לנהל את העורפיים של העסק. לא רק הייתי מראיין אנשים כל יום, הייתי גם עוזר עם מנהל, ניהול, וכמה חשבונאות בסיסית.
היה לי גם מאבק פנימי בזמן שעבדתי שם. אתה מבין, הייתי בלוגים ובניית שם לעצמי כסופר בצד במשך זמן מה. הייתי אומר שבשנה האחרונה שעבדתי שם היה לי הקול הקטן והמציק שאמר, "אתה צריך להפסיק ולרדוף את דבר הבלוגים".
הקול היה נכון, אבל מוחי לא שמע על כך.אחרי הכל, מה אם אני נכשל? ידעתי ממקור ראשון כמה קשה למצוא עבודה כאשר לא היה לך "עבודה אמיתית" במשך זמן מה כי ראיתי מועמדים לעבור את זה כל הזמן.
לא רק זה, אבל אם אני רוצה עבודה טובה יותר היה לי מסד נתונים של עמדות עם Fortune 500 חברות מולי כל יום. היה קל להשיג כל אלה. ואני לא צריך לדאוג לגבי דברים כמו לשלם עבור ביטוח הבריאות שלי או התאמה 401 (k).
אמנם הלב שלי אמר "עזוב!" המוח שלי אמר "אל תהיה אידיוט, אתה יודע ממקור ראשון כמה דברים קשים שם בחוץ".
ואז זה הכה בי.
הכלכלה השתנתה לעד
יום אחד, בזמן שאני עושה את העבודה הרגילה שלי, הבנתי את הכלכלה לא הולך לחזור איך זה היה לפני 2008.
חברות לא היו פתאום יתחילו לתת לאנשים יותר כסף.
הם לא היו נותנים לאנשים יותר גמישות עם הזמן שלהם.
כלכלת החלטורה כבר החלה להתגבש. היו לי בלוגרים חברים לעזוב את יום העבודה שמאלה וימינה, אז ידעתי את הכסף היה שם עבור אנשים שהיו מוכנים לקחת את הסיכון.
ובסופו של דבר, עובד עבור חברה ארגונית מ 8 עד 6 (או יותר) כל יום במשך 30 השנים הבאות נשמע כמו גרור. הייתי מעדיף להקריב קורבנות כספיים בתמורה לאוטונומיה שלי ולי היו האמצעים לעשות זאת.
ברגע שסוף סוף הכנסתי את כל הדברים האלה זה היה הרגע שבו שמתי לב. זה היה בחזרה בשנת 2013 ואני לא הסתכל אחורה מאז.