תוכן עניינים:
הסחר הבינלאומי הוא אחד היסודות של הכלכלה העולמית. מדינות שאין להן גישה למשאבי טבע מסוימים או כאלה שאינם יעילים בייצור סחורות מסוימות יכולות לסחור עם מדינות זרות לייבא את המשאבים ואת הסחורות הדרושות להן. מסים מיובאים (תעריפים) הם חיובים כספיים ממשלות להטיל על סחורות שנרכשו ממדינות אחרות.
פונקציה
כמו כל מס אחר, מסים לייבא לתפקד כדרך ממשלות לגייס כסף כדי לממן את פעולותיהם ותוכניות. מסים מייבאים מסתכמים במסים על מחירי הסחורות שנרכשו מחו"ל. לדוגמה, אם מדינה זרה מוכרת חולצות ב -10 דולר, אך ארה"ב מטילה מס יבוא של 10% על חולצות, מחיר ייבוא חולצות מהמדינה הזרה יהיה 11 דולר. הממשלה עשויה להעלות מסים לייבא כדי להגדיל את ההכנסות ממיסים או כדי למנוע ייבוא.
אפקטים
ההשפעה העיקרית של מסים היבוא היא שהם עושים היבוא יחסית יקר יותר עבור הצרכנים המקומיים. כאשר היבוא להיות יקר יותר, הצרכנים ידרשו פחות היבוא צפויה לדרוש יותר מוצרים מקומיים. מנקודת המבט של היצואנים, מסים לייבא הם מחסום לסחור זה יכול להקשות על התחרות עם היצרנים המקומיים. לדוגמה, אם היצואנים בסין עמדו בפני מס יבוא של 20% בעת המסחר עם ארה"ב, הסחורות הסיניות היו צריכות להיות זולות משמעותית מאלה שהוצעו על ידי היצרנים האמריקאים כדי להישאר תחרותיים.
פוטנציאל
מיסוי היבוא יש פוטנציאל להגן על תעשיות מקומיות מתחרות בינלאומית. לדוגמה, אם יצרנים בברזיל לייצר חולצות בעלות של $ 15, בעוד יצרנים בסין לייצר חולצות עבור $ 10, העם של ברזיל עשוי להחליט לייבא את כל החולצות מסין. זה יסיע מפעלי חולצה ברזילאית מחוץ לעסק. אם, לעומת זאת, ברזיל הטיל מס יבוא של 60%, חולצות מסין יעלה 16 דולר והלקוחות ימשיכו לקנות 15 חולצות תוצרת ברזיל.
שיקולים
מאזן הסחר של מדינה הוא ההפרש בין היצוא והיבוא. אם מדינה מייצאת יותר ממה שהיא מייבאת, זה נקרא "היצואן נטו". אם היא מייבאת יותר ממה שהיא מייצאת היא נקראת "יבואן נטו". כאשר מדינה מטילה מס יבוא, המדינה תמשיך לנוע לעבר היצואן נטו, משום שהביקוש ליבוא ייפול.