סוגי מערכות מוניטאריות

המערכות המוניטאריות הן בלב המאקרו-כלכלה. אתה יכול לעקוב אחורה כל צורות כלכליות למערכת המוניטרית שהופך אותם לרוץ. מערכת מוניטרית עוסקת באופי המטבע המשפטי, הרשות השולטת של המנפיק והשיטה לפיה המטבע מקבל ערך. במילים פשוטות, הערך והשלמות של המטבע הם המשתנה המרכזי בפעילות הכלכלית והיציבות.

תקנים

כל המטבעות תלויים בסטנדרט מסוים לפיו רכש המכרז את הערך. הסטנדרטים המתכתיים הם פשוטים למדי, כי אתה יכול לפדות את כל המטבע על ידי כמות מסוימת של מתכת, בדרך כלל זהב. מטבעות כאלה יציבים מאוד אבל קצת לא גמישים - הם לא יכולים להתאים במהירות. האלטרנטיבה לתקן המתכת היא "פיאט" כסף, שבו המדינה או קובל של בנקאים להחליט כמה מטבע שווה.

שליטה פרטית

מישהו יוצר ונותן מטבע "סמכות" מסוימת; באמת, קיימות רק שתי אפשרויות עבור אותו "מישהו". המדינה, או האליטות הכלכליות, תנפיק ותנהל את המטבע ואת ערכו. לכלכלות מודרניות, לטוב ולרע, יש בדרך כלל מטבע פיאט הנשלט על ידי קבוצת בנקאים. הפדרל ריזרב המערכת, קבוצה של בנקאים פרטיים כי הוא עצמאי של כל רשות ממשלתית, בעיות ושולטת הדולר האמריקאי ברווח. הטיעון עבור סוג זה של המערכת היא כי הבנקאים יודעים מה מועיל למשק לעומת המדינה - החשש הוא כי הפוליטיקאים היה לתפעל את המטבע מסיבות פוליטיות, לא כלכליות.

פיקוח המדינה

במערכות המדינה, הממשלה שולטת בבנק המרכזי שמנפיק את המטבע. במקומות כמו סין, המטבע נמצא תחת שליטה המדינה וערכו מבוסס על צו המדינה ביחס לכלכלה העולמית. ב -1997, כאשר כלכלות אסיה התמוטטו בגלל השערותיו של ג'ורג 'סורוס על המטבע התאילנדי, הבאהט, היואן הסיני שמר על ערכו משום שהמדינה שלטה בערך, לא בשוק, בנקאים, ספקולנטים או כל רשות אחרת. השליטה הממשלתית מאפשרת לממשלה לייצב את המשק ולהשקיע ישירות באזורים הזקוקים לו. מוצרים ציבוריים, ולא מוצרים פרטיים, שולטים בהחלטות כספיות.

תעריפים

אחד ההיבטים המרכזיים של מערכת מוניטרית הוא "מחיר" הכסף בכל זמן נתון. מערכות מסוימות, כמו הגרמנית, חוששות מאינפלציה יותר מכל דבר אחר. לכן, שיעורי ישתנה כדי להגן על הערך של היורו. מאז גרמניה שולט האיחוד האירופי, או האיחוד האירופי, הממסד הבנקאי שלו בטוח האירו שומרת לעצמה את ערכו. מצד שני, הפדרל ריזרב האמריקאי רוצה לשמור על שיעורי נמוך ככל האפשר כדי לעודד השקעות. כסף "רופף" לעומת "חזק" הוא דיון מתמשך. אם המערכת היא "רופפת", אז הכסף הוא זול. האינפלציה נמנעת משום שעידוד ההשקעה יגדיל את הייצור והצריכה. מדיניות "צמודה" מעריכה יציבות על פני הדינמיות במאבקם נגד האינפלציה.