יתרונות וחסרונות של המדיניות המוניטרית

המדיניות המוניטרית נערכת על ידי מערכת הבנקאות הפדראלית של U. S., אשר הביעה את שתי המטרות הבסיסיות של המדיניות המוניטרית

• קידום התפוקה והתעסוקה המקסימלית המירבית

• קידום מחירים יציבים.

הפד מציע לעשות זאת על ידי הגבלת אספקת הכסף כאשר המשק נמצא בסכנה של התחממות יתר, ולעודד צמיחה כלכלית הגדלת כמות הכסף כאשר הכלכלה נמצאת בסכנת התכווצות.

עדת הפרטיזנים /

הרעיון לעשות משהו שמונע הן אינפלציה כלכלית והן דיכאון, תוך שמירה על רמת האבטלה נמוכה והבטחת כלכלה יציבה, נראה טוב. מי יכול להתנגד למדיניות הפדרל ריזרב שמטרתה לעשות זאת?

מתברר כי כלכלנים רבים מתנגדים בתוקף, חלקם למה שנראה כ מדיניות הפדרלית של הפלישה במסחר, לאחרים יישום בלתי הולם של מדיניות זו. שני הצדדים של טיעון זה רואים בכישלון, אך מנקודות מבט מנוגדות כמעט באופן סימטרי. כלכלנים ליברלים רואים בדרך כלל מדיניות מוניטרית נמרצת כטובה וקושרים אותה למטרות ליברליות אחרות. כלכלנים שמרנים רואים בדרך כלל במדיניות מוניטרית פולשנית דבר רע ומיישרים את ההשקפה הזאת עם מטרות שמרניות אחרות. מתברר כי קשה, אולי אפילו לא אפשרי, עבור משקיפים רבים להעריך את המדיניות המוניטרית בלי לראות את זה באמצעות עדשה פרטיזנים.

תצוגה שמרנית

במאמר שכותרתו "מדוע המדיניות המוניטרית של הפד נכשלה" עבור מכון קאטו השמרני מבחינה פוליטית ופוליטית, ר 'דוד רנסון עומד בניגוד להחלטה המהירה יחסית ממיתון 1981-82 עם ההתאוששות הרבה יותר איטית בשנים 2008-2009 מיתון. הוא מציין שהרבעון הקודם, שנמשך רק 7 רבעונים, התרחש במהלך ממשל רייגן, כאשר הפד איפשר במידה רבה להחלמה. הוא בניגוד זה עם המיתון 2008-2009, אשר לקח 15 רבעונים להתאושש. הוא מייחס זאת לכישלון מדיניות ההתערבות הפעילה של הממשל הפדראלי בתקופת ממשל אובמה.

השקפתו של רנסון היא ההשקפה המקובלת בקרב כלכלנים ואמצעי תקשורת שמרנים. A 2013 פורבס "כלכלית, האם אובמה יכול להיות הנשיא הגרוע ביותר של ארה"ב?", מסכם כי החדירה של הפד רק עשה מצב גרוע יותר, והוא אחראי על מה בשנת 2013 היה עדיין שיעור אבטלה גבוה יחסית.

A 2015 וול סטריט ג'ורנל המאמר, "הפד צמיחה איטית", מגיע לאותה מסקנה ומודה על הפד "לקחת קצת אחריות" על תרומתם המדיניות המוניטרית הפולשנית להתאוששות איטית באופן חריג. הכלכלן, כתב עת מכובד המשלב כלכלת שוק חופשי עם מדיניות חברתית ליברלית, דוחה גם את מדיניות ההתפשטות של הפד עם מאמר שכותרתו "מדוע התכנון הפד נכשל". כמו האחרים, זה מעבר למציאת המדיניות של הפד לא יעיל לקבוע שהמדיניות עצמה מבטיחה את התוצאות הכלכליות הכושלות.

הנוף הליברלי

אילו הייתם קוראים רק התנגדויות של כלכלנים שמרנים למה שהם רואים כמניפולציה מופרזת של הפד על אספקת הכסף בעקבות המיתון של 2008-9, אפשר להניח שכלכלנים ליברלים יכתבו בדרך כלל בהגנתה. זה מסתבר שלא במקרה. הניו יורק טיימס "כלכלן זוכה פרס נובל, פול קרוגמן, כתב שלושה מאמרים נפרדים על המדיניות המוניטרית בחודשים ינואר עד מאי 2015.כל אחד מהם פירט את כישלונו של הפד להבין באופן פעיל את מצבה של המדיניות המוניטרית ולנקוט בפעולה החלטית מספקת והחזיק במדיניות מוניטרית של הבנק המרכזי, האחראית באופן ישיר על ההתאוששות האיטית.

ביטוי מתוחכם של התלהבות ממדיניות הפד על ידי כלכלנים ליברלים ניתן על ידי כריסטינה ודוד רומר, כלכלנים משפיעים מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, שגם הם מילאו תפקידים בעלי השפעה בכלכלנים בממשלה. במאמר עשיר, העריך את מדיניות הפד על כמה ממשלים, "הרעיון המסוכן ביותר בתולדות הפדרל ריזרב: המדיניות המוניטרית אינה חשובה", הם טוענים שהכשל במדיניות המוניטרית הריאלית של הפד נבע בדרך כלל מבדידות וחוסר יכולת כדי ליצור מדיניות מוניטרית מספיק אנרגטית כדי להיות אפקטיבית.